חיים יבין

חיים יבין — שנולד היינץ קלוגר ב-10 בספטמבר 1932 בבויטן (כיום ביטום), שלזיה העליונה, גרמניה — היה עוגן חדשות, עורך ויוצר סרטים תיעודיים, שהפך לאחד הדמויות האייקוניות ביותר בתולדות השידור הישראלי. משפחתו עלתה לפלשתינה המנדטורית בשנת 1933 והתיישבה בקריית ביאליק; שאר בני משפחתו נספו במחנה ההשמדה אושוויץ בשואה. בנעוריו למד יבין בתיכון בקריית מוצקין ועבד כמסגר במפעל הזכוכית "פיניציה" בחיפה. לאחר שירותו הצבאי חזר ללימודים ורכש תואר בספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1956, עוד בימי לימודיו, החל לשדר בקול ישראל כעוגן חדשות ומגיש מוזיקה, ומאוחר יותר ייסד את גלגל הקל — תחנת הרדיו שנודעה לימים כרשת ב'. כשהטלוויזיה הישראלית קמה בשנת 1968 היה יבין בין מייסדיה. ב-23 ביולי 1968 הגיש את הגיליון הראשון של "מבט לחדשות", ומאותו רגע ועד פרישתו בפברואר 2008 — ארבעים שנה תמימות — היה הקול והפנים של ידיעות הערב בישראל. הכינוי "מר טלוויזיה", שדבק בו, לא בא לידי ביטוי בגרנדיוזיות אלא בדיוק, בריסון ובסמכות שביססו אמון עמוק בקרב הצופים. ברגעי המפנה הגדולים של המדינה היה יבין שם: ב-1977 טבע בשידור חי את המילה "מהפך" עם הודעת ניצחונה ההיסטורי של הליכוד, ובנובמבר 1995 בישר לאומה — בקול שנשבר בין ריסון לכאב — על רצח ראש הממשלה יצחק רבין. "לא יכולתי לומר את המילה 'מת' או 'נרצח'," סיפר לימים. "אמרתי פשוט שהוא אינו עוד בינינו." מעבר לעיסוקו כעוגן חדשות שימש יבין עורך ראשי של "מבט", מנהל מחלקת החדשות ומנהל הטלוויזיה הישראלית (1986–1990). הוא הפיק למעלה ממאה סרטים תיעודיים. סדרת התיעוד שלו "ארץ הנגב" (2005), שצילם לבדו עם מצלמת וידיאו ביתית, עוררה ויכוח לאומי נרחב. ב-1997 קיבל את פרס ישראל בתחום התקשורת; ב-2003 היה הראשון לקבל את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה על מפעל חיים. בשנת 2010 הוציא לאור את אוטוביוגרפיה "עובר מסך". בשנותיו האחרונות נסוג מהחיים הציבוריים ונשאר בחיק משפחתו — אשתו יוספה, שלושת בניו ונכדיו. הוא הלך לעולמו ב-22 ביולי 2026, בגיל 93, ומורשתו חקוקה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל.