Tom Alsberg

דמיינו לכם ילד בחטיבת הביניים היושב בשקט בפינת חדר המחשבים, ובונה להנאתו שרת UNIX, וחיש קל גם שולט לגמרי ב-NOVELL. די מהר התשובה הצפויה לשאלות מורכבות שהופנו ל״נאמני המחשב״ בבית הספר היתה: ״בטח תום יודע״, ״צריך לשאול את תום, הוא בטוח ידע״. למרות הידע הנרחב ויוצא הדופן, תום תמיד התנהל בצניעות ביחס להצלחות ולהישגים. גם כאשר בסביבתו התפעלו במיוחד ממעשה ידיו, לרוב הוא רק משך בכתפיו והפטיר משהו בסגנון של: "באמת יצא טוב". ביוזמתו כמה חברה מ-"נעלה" התחילו כשעשוע ללמוד רוסית. אחרי שבוע בלבד הוא כבר עמד על כיסא וסיפר אגדה ברוסית. בהמשך התכתבנו בצורה מיוחדת - הוא כתב לי ברוסית ואני עניתי בעברית. שנינו אהבנו סוקובן ותה. נקודת המפנה המשמעותית בשיחות שלנו היתה גורי החתולים שנולדו בביתו. האימייל שלי היה מלא וגדוש בצילומים של הגורים החדשים עם השמות המיוחדים שתום העניק להם בהומור ואהבה רבה. עברו שנים ותום, כבר לא ילד, באחד מהביקורים שלו ישב במטבח ובעקשנות רבה שכנע אותי לתת לחתולה שאימצתי בזמנו לצאת החוצה לטייל. הטענה היתה שראוי ונכון לכבד את האופי והרצון של החתולה גם אם הוא לא עולה בקנה אחד עם הרצון שלי, וסיכם בכך שהזכות להיות חופשי חשובה לא רק לאנשים. תום תמיד היה מאוד מחובר למשפחה - מאוד גאה בהורים. זוכרת שהיינו יושבים יחדיו ותום סיפר סיפורים מרתקים על החברים, על טיולים משותפים ובעיקר על המשפחה. נו, היו גם ויכוחים סוערים, דוגמת איזה ספר אלקטרוני יותר נוח לקריאה או איזה מוזיאון בפירנצה הכי כדאי לבקר. בשניים האחרונים לא הסכמנו. באחת השיחות האחרונות תכננו להיפגש בגבול שוויץ ואיטליה וסוף-סוף לשתות קפה ביחד ולא תה.